כיצד נעשה שימוש בצינור הדיגיטלי במעגל מיקרו-מחשב יחיד עם שבב?

הצינור הדיגיטלי משמש לעתים קרובות במעגל המיקרו-שבב יחיד. כיצד להשתמש בו באפליקציה? לצינור הדיגיטלי שני צינורות אנודה נפוצים וצינורות קתודה נפוצים. קודי הקטע מהגבוה לנמוך הם h(dp), g, f ,e,d,c,b,a יש שמונה ספרות. צינור הקתודה המשותף הוא "1" פירושו בהיר, "0" פירושו כבוי, וצינור האנודה המשותף הוא ההפך. אגב, אם תרצו לבדוק האם הצינור הדיגיטלי תקין, ניתן להשתמש בצינור הדיגיטלי "8" לבדיקה.

אם ברצונך להציג {{0}}~F על ה-nixie tube, תוכל להשתמש בקבוצה קבועה של מספרים הקסדצימליים, אותם ניתן למקם במערך כמו {0x3f, {{5 }}x06, 0x5b, 0x4f, 0x66, 0x6d, 0x7d, 0 x07, 0x7f ,0x6f,0x77,0x7c,0x39,0x5e,0x79,0x71}. מערך זה משמש לציון הבהירות של צינור הקתודה המשותף, ואם מדובר בצינור אנודה משותף, יש להוסיף "~" מלפנים.

על פי מצב העבודה, ניתן לחלק את מנהל ההתקן של הצינור הדיגיטלי לתצוגה סטטית וסריקה דינמית. סריקה דינמית היא לחבר את כל אותם מקטעים של A-dp ב-8 קודי המקטע של כל המסכים יחד ולחבר אותם ליציאת פלט משותפת, בעוד קצוות הסיביות של הצינורות הדיגיטליים מחוברים בהתאמה ליציאות פלט אחרות. שתי קבוצות האותות ביציאת המוצא פועלות באינטראקציה כדי לייצר אפקט תצוגה. כלומר לתת לכל שפופרת דיגיטלית להציג בתורו לפי סדר מסוים, כל עוד תדירות הסריקה גבוהה מספיק, עקב תופעת ה"התמדה החזותית" של העין האנושית, היא יכולה להציג באופן רציף ויציב. היתרונות של שיטת התצוגה הסטטית הם שהתצוגה יציבה, הבהירות גבוהה וזמן המעבד נחסך, אך היא תופסת יותר יציאות I/O ועלות החומרה גבוהה. המאפיין של סריקה דינמית הוא שהיא יכולה להוזיל משמעותית את עלות חלק התצוגה ולהפחית מאוד את מבנה החיבור של ממשק התצוגה. לדוגמה, כדי להניע באופן סטטי צינור דיגיטלי של 4-bit, יש צורך ביציאות I/O של 4×8=32, בעוד שצינור דיגיטלי דינמי של Drive-bit צריך רק 4 פלוס 8=12 I/O נמלים.

שפופרת האנודה המשותפת הבלתי תלויה מציגה 0-F, וצינור הקתודה המשותפת 8-bit מציגה שתי דרכים: סריקה סטטית וסריקה דינמית.

8 0-סריקות סטטיות בו-זמנית.

הצג 0-F: תחילה הצג 0-7, ולאחר מכן הצג 8-F Bit: 1-8, 1-8 סריקה דינמית.